צחי מספר לנו על טיול בליסבון והסביבה, עם חוויה מיוחדת במשחק הכדורגל במגרש בנפיקה

סיפור אישי על גילוי, הרפתקאות ורגעים בלתי נשכחים

אני צחי נעים מאוד, החלטתי לשתף אתכם בהרפתקה שלי והחוויה הישראלית האישית שלי בעיר ליסבון!

לפעמים החיים מפתיעים אותנו בדרכים הכי בלתי צפויות. מה שהתחיל כנסיעת סתמית, להוצאת דרכון פורטוגלי בליסבון, התפתח למסע מרתק שהותיר חותם עמוק בלבי. ליסבון, עיר שלא ציפיתי להתאהב בה, פתחה בפניי את שעריה וחשפה את קסמיה הייחודיים, אחד אחרי השני.

הגעה ראשונה - מפגש עם מלאך שומר והניירת

עם נחיתתי בליסבון, התוודעתי למוטי, מנהל אתר חדשות פורטוגל (אתר מוכר מאוד עם מדריכים כתבות ודי מאחד פה את העניינים). מה שהחל כקשר מקצועי דרך התכתבויות בוואטסאפ בהקשר לליווי בהוצאת כרטיס האזרח ודרכון, התגלה כמפגש גורלי עם אדם יוצא דופן. מוטי היה יותר ממדריך או מלווה – הוא היה מלאך שומר בארץ זרה, שליווה אותי בכל צעד בתהליך קבלת תעודת הזהות והדרכון הפורטוגלי. הזמינות המתמדת שלו, 24/7, העניקה לי את הביטחון לצאת לסיורים בליסבון המרתקת. וכמובן שנפגשנו לסירוגין במהלך כל שבוע השהות שלי פה והיה זמין לי לכל שאלה תמיד אז זו ההזדמנות גם להודות לו ולהמליץ עליו בחום!

חווית הטיול שלי בליסבון ובסביבה

התמקמתי במלון באזור מרקש פומבל, ליד אבנידה דה ליברדדה – בחירה שהתבררה כמושלמת. האזור משלב בין אווירה תוססת לנוחות מרבית, עם גישה קלה לכל אטרקציות העיר דרך המטרו המקומי, אגב גם את הטיולים מחוץ לעיר עשיתי באמצעות רכבות או אוטובוסים התחב"צ בליסבון נהדרת.

טיילתי בעיר בעיקר ברגל כל פעם מנקודת התחלה בכיכר רוסיו ההיסטורית, עם הריצוף המפורסם בדוגמת הגלים השחור-לבן, היוותה נקודת מפגש מושלמת ומקום להתרשם מהחיים התוססים של העיר. כל המקומות והשכונות ההיסטוריות סובבים ממה שראיתי מסביב לאזור הזה למעט בלם שהצריכה נסיעה בכדי לראות את אנדרטת התגליות ולטעום פשטל דה בלם טעים.

אנדרטת התגליות

סינטרה, קאבו דה רוקה וקשקאיש – אוצרות מחוץ לעיר

סינטרה

יום טיול לסינטרה חשף בפניי עולם קסום של טירות צבעוניות ופארקים מטופחים. הארמון פנה הצבעוני, שנראה כאילו נלקח מספר אגדות, והטירה המאורית העתיקה על ראש ההר, סיפקו נקודות תצפית מרהיבות על האזור כולו. האוויר הצלול והאווירה הרומנטית של סינטרה יצרו תחושה כאילו הזמן עצר מלכת.

קאבו דה רוקה

משם המשכתי לקאבו דה רוקה (Cabo da Roca), נקודת הציון המערבית ביותר של היבשת האירופית. המקום הזה הוא הרבה יותר מסתם נקודה גיאוגרפית – זהו מפגש דרמטי בין יבשת לים, בין שמיים לאדמה. הצוקים האדירים המתנשאים לגובה של כ-140 מטרים מעל האוקיינוס האטלנטי, המגדלור העתיק שעומד איתן מול רוחות העזות, והגלים האדירים שמתנפצים על הסלעים – כל אלה יוצרים חוויה שקשה לתאר במילים. עמדתי שם, על קצה היבשת, כשהרוח הימית החזקה מכה בפניי, והרגשתי תחושה עזה של התעלות – כאילו אני עומד בקצה העולם הישן, צופה אל האינסוף. האנדרטה במקום, עם הכיתוב המפורסם בפורטוגזית המציין "כאן, איפה שהארץ נגמרת והים מתחיל" ("Onde a terra acaba e o mar começa"), מסכמת בצורה מושלמת את העוצמה של המקום הזה.

קשקאיש

בקשקאיש, עיירת החוף המקסימה, התרשמתי מהשילוב המושלם בין אווירת נופש יוקרתית לחן פורטוגלי אותנטי. הטיילת המטופחת, המרינה התוססת, והמסעדות המצוינות שמגישות דגים ופירות ים טריים, יצרו חוויה ימית מושלמת.

הבטחתי לכם חוויה מיוחדת שקרת לי בליסבון! אז קשור לכדורגל..

אבל החוויה שהפכה את הביקור למיוחד באמת התרחשה בדרך לא צפויה לחלוטין. אחרי יום קסום בסינטרה, מצאתי את עצמי בתחנת המטרו, מוקף באוהדי בנפיקה נלהבים בדרכם למשחק הדרבי הגדול מול פורטו. מה שקרה אחר כך הפך לסיפור שאספר עוד שנים רבות.

החלטתי ללכת עם נהר האוהדים ששטף את המטרו עד למגרש בנפיקה ולתפוס החוויה בלתי צפויה של הרגע, לצפות במשחק כדורגל בליסבון!

נוכחתי לגלות שאין כלל אפשרות לרכוש כרטיסים כבר למשחק כשהגעתי לאיצטיון ומצאתי את עצמי על קרון רכבת המטרו חזרה אל בית המלון..

טוויסט בעלילה

הגורל התערב כשמצאתי כרטיס למשחק על רצפת המטרו בדרך חזרה למלון – כרטיס למשחק שאזל חודשים מראש. ההחלטה הספונטנית לחזור לאצטדיון הובילה אותי לאחת החוויות המרגשות בחיי. אצטדיון "דה לוז" המפורסם, עם יותר מ-65,000 צופים, היה מחזה מרהיב של צבע, תשוקה ואנרגיה.

המפגש המקרי עם בעל הכרטיס המקורי הפך לחוויה מיוחדת בפני עצמה, למעשה באמצעות העתק דיגיטלי של הכרטיס שנינו נכנסנו מסתבר עם אותו הכרטיס, ואיך פגשתי אותו מבין כל ה65 אלף איש? היה לנו את אותו מספר כיסא :).כמובן שלא ישבנו על אותו הכיסא ונהנתי מהמשחק בקרבת מקום באזור המדרגות שם היה נוח לשבת. למרות מחסום השפה, התקשורת זרמה עם בעל הכרטיס באמצעות האהבה המשותפת לכדורגל וגם הסיפור המיוחד שזה עתה קשר אותנו. הוא חלק איתי את ההיסטוריה של בנפיקה ואת המשמעות העמוקה של הדרבי הפורטוגלי. ישבתי על המדרגה, אבל הרגשתי כמו מלך – חלק מחגיגה גדולה של כדורגל, תרבות ואחווה אנושית.

ליסבון תפסה מקום מיוחד בלבי באופן שלא ציפיתי. מעבר ליופייה הטבעי והארכיטקטוני, העיר הזו לימדה אותי שיעור חשוב על הקסם שבספונטניות ועל החיבורים האנושיים שנוצרים ברגע. הרעיון לחזור לכאן בעתיד, אולי אפילו לרכוש נכס ולהפוך את ליסבון לבסיס לטיולים באירופה, כבר אינו נראה כחלום רחוק..אולי בקרוואן?

אז אם אתם רק טסים לדרכון, או סתם סגרתם על ליסבון כיעד בלי לדעת כל כך מראש, אז תתכוננו זה מקום שאתם תתאהבו בו!